האם כדאי לקחת תרופות פסיכיאטריות?
- ד"ר פורמן זהר
- Nov 1, 2017
- 4 min read
רוב האנשים שיגיעו לביקור אצל פסיכיאטר יצאו עם מרשם לתרופה אחת עד שלוש תרופות, ממש כשם שאדם שנכנס לחנות ממתקים, יצא ממנה עם שקית של שוקולדים או סוכריות, גם אם לא התכוון לכך באופן מודע. ישנם כמה הסברים לנתון זה, מצד אחד, ניתן לומר שמלכתחילה, רוב האנשים המגיעים לפסיכיאטר סובלים ממצוקה רגשית משמעותית וקרוב לודאי שהם צריכים טיפול, וכך למעשה יש לנו הטיית בחירה מבחינת האוכלוסיה עליה אנחנו מדברים. מצד שני, פסיכיאטרים, מתמחים לרוב בהתאמת טיפול תרופתי, ויטו לעזור למטופלים בצורה שבה הם יודעים, מתן מרשם. ולמרות זאת, מעבר לטיפולים תרופתיים, קיימים טיפולים אחרים שפסיכיאטר יכול להציע או להמליץ עליהם, כדוגמת טיפולים שונים בשיחה (פסיכותרפיה דינאמית, CBT, DBT ועוד) או טיפול באומנות וכו'. במקרים מסוימים, גם ההמלצה "לא לטפל", עשויה להיות בעלת ערך טיפולי לא פחות.

קבלת מרשם/המלצה לטיפול תרופתי מפסיכיאטר, עבור אנשים שמעולם לא נטלו תרופות, עשויה להיות מבלבלת, מפחידה ומאיימת, אחרי הכל מדובר בחומר כימי אותו הם צריכים להכניס לגופם, בעוד שרוב הידע על היעילות, התועלת הצפויה מהטיפול ותופעות הלוואי, נשאר אצל הרופא. הרבה אנשים חוששים לא רק מתופעות הלוואי האפשריות, אלא גם מתלות או התמכרות לתרופה ומחוסר יכולתם להפסיק את התרופה בעתיד לאחר שהיא תסיים את תפקידה. לעיתים מטופלים מרגישים כי התרופה עשויה לשלוט בחייהם או בגופם (למשל מבחינת זמני נטילתה והעיסוק המחשבתי בה לפני ולאחר), אחרים פוחדים מהסטיגמה ומתקשים לראות את עצמם כשייכים לכלל האנשים הנוטלים טיפול פסיכיאטרי תרופתי. אלה הן רק חלק מהמחשבות שמעוררות חרדה ופחד אצל אנשים הניצבים מול המלצה רפואית ליטול תרופות. לעיתים חששות אלו מופיעות עוד לפני הפגישה עם הפסיכיאטר מתוך ציפייה להמלצה על טיפול תרופתי.
החששות האופפות את התחלת הטיפול התרופתי הן טבעיות, לגיטימיות, מובנות ואפילו מוצדקות. אולם יחד עם זאת, כמו כל חרדה או פחד, אם ניתן להן לנהל את חיינו ואת הטיפול, הן רק ימשיכו לפגוע בנו. הסברים מצד הרופא בנוגע לאבחנה, המהלך הטבעי שלה, הצורך בטיפול, התרופה המומלצת, יעילותן, תופעות הלוואי שלהן ואפשרויות טיפול חלופיות, הוכחו כאמצעים להעלות את ההיענות לטיפול התרופתי וכך גם את יעילותו. ככלל, התרופות הפסיכיאטריות אינן ממכרות ואינן יוצרות תלות בהן. חלק מהתרופות דורשות הפסקה הדרגתית על מנת למנוע תסמינים גופניים הנובעים משינויים ברמת התרופה בדם, אולם לרוב הן אינן יוצרות תחושת "השתוקקות" כפי שמעוררים סמים שונים.
לכל תרופה יש רשימה ארוכה של תופעות לוואי שהיא עשויה לעורר, חלקן נפוצות יותר וחלקן נפוצות פחות, אולם אין שום דרך לדעת אם אדם מסוים הנוטל את התרופה יסבול מתופעת לוואי כזו או אחרת. עובדה זו מדגישה את החשיבות במעקב רפואי צמוד אשר מאפשר תגובה מידית של הרופא למצוקתו של המטופל הנובעת מהטיפול שנרשם לו. אחרת, מטופלים רבים עשויים פשוט להפסיק את התרופה בגלל תופעות הלוואי שאינן נסבלות עבורם, במחיר חזרת התסמינים שבגללם התחילו את הטיפול מלכתחילה. הורדת מינון התרופה, הוספת תרופה אחרת המטפלת בתופעות הלוואי או החלפת התרופה בתרופה אחרת, עשויים לפתור את המצוקה שנובעת מתופעות אלה ולהכחידן. חשוב לזכור כי לעיתים טיפול תרופתי ניתן לתקופת זמן מוגבלת עד חלוף התסמינים הנפשיים, לאחר החלמה ובהתאם לכך הפסקת הטיפול, יחלפו גם תופעות הלוואי.

ככלל, החלטה על טיפול זה או אחר נעשית תוך שקילה של התועלת העתידית הצפויה מהטיפול אל מול הנזק הפוטנציאלי שהוא עשוי לגרום. כל התרופות המאושרות על ידי משרד הבריאות ונמצאות בשימוש רפואי בארץ, עברו תהליך ארוך ומסובך של אישורים על סמך עשרות ומאות ניסויים קליניים ומחקרים שבוצעו על מאות ואלפי מטופלים, בארץ ובעולם, אשר הוכיחו את היעילות של תרופות אלה, מיעוט תופעות לוואי, עם קרוב לאפס תופעות המסכנות חיים, כך שניתן לומר בבטחה כי הן בטוחות לשימוש. כאשר תרופה בעלת פוטנציאל לנזק כלשהו, אפילו בשיעור נמוך, מאושרת, נקבע גם משטר מעקב קפדני הדורש בין היתר ביצוע בדיקות דם אחת לתקופה מסוימת או בדיקות אחרות על מנת להבטיח את בריאותה של האוכלוסיה הנוטלת אותה. למעשה, כשליש עד חצי מהאוכלוסיה הבוגרת בארץ נוטלת טיפול תרופתי פסיכיאטרי כלשהו, עובדה זו, בפני עצמה, מעידה על כך שמדובר בטיפול נפוץ, נסבל ובטוח.
נשים בהריון ולאחר לידה, היא אוכלוסייה המקבלת התייחסות מיוחדת בכל הנוגע לטיפול תרופתי. בתקופת ההיריון וגם זמן קצר לאחריו, עשויים להתפתח מצבים נפשיים שונים, כדוגמת דיכאון, חרדה או מצבים פסיכוטיים שעשויים לפגוע באיכות החיים של היולדת, המצדיקים טיפול תרופתי. חלק מהחומרים והתרופות שנלקחים על ידי האם עשויים לעבור את השליה, להגיע לעובר ולהשפיע גם עליו, דבר שחייב להילקח בחשבון. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מחלק את התרופות לקבוצות על פי מידת הבטיחות שלהן בתקופת ההריון וההנקה מתרופות המותרות לשימוש, כדוגמת חומצה פולית, עד תרופות האסורות לשימוש, כדוגמת תלידומיד (תרופה ששימשה בעבר לטיפול בלחץ דם ושנמצאה כפוגעת בהתפתחות גפיים אצל העובר). הסיווג נעשה על פי מחקרים ועדויות מהספרות המקצועית בנוגע להשפעת התרופה על בע"ח ובני אדם.
רוב התרופות הפסיכיאטריות מותרות לשימוש במהלך ההריון. חשוב לזכור שמעבר להשפעה של המצוקה הנפשית של האם על איכות חייה, הסטרס האימהי פוגע גם בגדילתו והתפתחותו של העובר ועשוי להזיק לו. חשוב לשקול ולקחת בחשבון את כל הגורמים בדרך לקבל את ההחלטה על התחלת טיפול בתרופה מסוימת ולזכור שהקלה על המצוקה האימהית משרתת גם את רווחתו של העובר, במיוחד כאשר מדובר בתרופה המותרת לשימוש בהריון. רוב התרופות הפסיכיאטריות עוברות בחלב האם ועשויות להגיע לעובר, לכן מומלץ שלא להניק בעת נטילתן. למרות יתרונותיה של ההנקה למערכת החיסון של התינוק ולמרות תרומתה ליצירת הקשר בין האם לתינוק ולהפך, קיימת לעיתים הצדקה לוותר עליה. זאת מכיוון שהמחיר שתגבה המצוקה הנפשית שחווה האם בעקבות הפסקת הטיפול התרופתי לא יאפשר לה בכל מקרה מספיק פניות להתקשרות וטיפול כנדרש בילוד.

למרות תהליכי הביקורת והבדיקה הקפדנית של כל תרופה הנמצאת בשימוש ברמה הגלובאלית, החלטה על טיפול תרופתי נעשית באופן אינדיבידואלי ומותאם אישית לצרכים ולנתונים של המטופל הספציפי, ממש כשם שתופרים חליפה בהזמנה, לפי מידות הלקוח. התרופות הנמצאות בשימוש כיום בעלות פוטנציאל גבוה לסייע ולשפר את הרגשתו ובריאותו של המטופל הנוטל אותן, הרבה יותר מאשר הסיכוי לכך שיגרמו לו נזק. מובן מאיליו שכאשר קיימת אלטרנטיבה לטיפול תרופתי, מוטב לבחור בה, אולם קיימים מצבים רבים בהם תרופות עשויות להקל את סיבלו הנפשי ולשפר את איכות החיים וההרגשה הכללית של המטופל תוך הזמן הקצר ביותר, ולכן הן הכרחיות. במצבים אלה, יהיה מצער מאוד אם לא יבחר ליטול אותם וכתוצאה מכך ימשיך להתבוסס בסבלו. אם גם אתם קיבלתם המלצה לטיפול תרופתי ועדיין יש לכם שאלות, תהיות, חששות, השגות, מותר ואף מומלץ לכם לחזור אל הרופא שרשם לכם את הטיפול ולבקש הבהרות נוספות, מקובל גם לפנות לרופא אחר, לצורך קבלת חוות דעת נוספת.
אם גם אתם סובלים מבעיה רגשית או מצוקה נפשית, אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד. פנו ליעוץ פסיכיאטרי.
Comments